יקב יתיר בע"מ נ' יקב לביא בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקשת, חברת יקב יתיר בע"מ, הגישה תביעה לצו מניעה קבוע בו ייאסר על המשיבים לעשות כל שימוש בסימן מסחר המפר את סימן המסחר הרשום מס' 197786 (דמות ראש אריה) הרשום על שם המבקשת, וכן להימנע ולהסיר כל פרסום הכולל סימנים מפרים כאמור. עוד התבקש, כי המשיבים יאספו את כל המוצרים הנושאים את הסימנים המפרים ששווקו או נמכרו על ידם. בנוסף עתרה המבקשת לסעד של מתן חשבונות ביחס לרווחים אותם הפיקו המשיבים ממכירת המוצרים הנושאים סימן מפר, וכן לחיובם בפיצוי בהתאם.

2.בד בבד עם הגשת התובענה הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, בו ייאסר על המשיבים להמשיך ולעשות שימוש בסימן המפר, בין באמצעות המוצרים שמיוצרים על ידה ובין באמצעות פרסומם. עוד התבקש לחייב את המשיבים באיסוף כל המוצרים הנושאים את הסימנים המפרים שנמכרו על ידם לכל משווק, סוחר או מפיץ - שאינו צרכן קצה - ולהעבירם למשמורתה של המבקשת עד למתן פסק-דין בתובענה.

וזהו בקצרה הרקע העובדתי הנדרש לענייננו:

3.המבקשת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק יינות, הקיימת משנת 2001. במסגרת כך היא מפעילה את יקב יתיר בחבל יתיר. היא נמצאת בבעלותה המלאה של חברת יקבי כרמל בע"מ.

בסוף שנת 2007 רשמה המבקשת כסימן מסחר את הלוגו המופיע על כל בקבוקי היין שהיא מייצרת, בדמות ראש אריה מוקף בעיגול. בתעודת הרישום של הסימן מצוין כי הסימן נרשם ביחס ל"יינות הנכללים בסוג 33". בנוסף היא עושה שימוש בסימן המסחר גם לגבי חומר שיווקי נוסף הקשור ליין, כגון מארזים וכוסות יין.

4.משיבה 3 הנה חברה המפעילה יקב בשם "יקב לביא", הממוקם באזור גוש עציון. החברה הוקמה בשנת 2000. משיבים 1-2 הם מנהליה הרשומים ובעלי המניות בחלקים שווים של משיבה 3 (להלן: "החברה" ו/או "לביא" ו/או "המשיבה" ו"המנהלים", בהתאמה).

5.על פי הנטען בבקשה, לאחרונה גילתה המבקשת כי המשיבה מפיצה בקבוקי ליקר הנושאים לוגו ובו סימן של ראש אריה. סימן זה, כנטען, דומה מאוד לסימן המסחר של המבקשת, יוצר רושם עיצובי זהה למעשה ומפר את זכויותיה של המבקשת בסימן המסחרי הרשום. בכך, כנטען, נהנים המשיבים שלא כדין מהמוניטין הרב שנקשר בשמה של המבקשת, מבצעים עוולה של גניבת עין, מטעים את קהל הצרכנים ומפרים את איסור ההטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

עוד כנטען על ידי המבקשת, אף שיש יקבים נוספים העושים שימוש בדמות של אריה, לרוב מדובר בדמות אריה הכוללת גם את גוף האריה ולא רק את פניו, וממילא אין מדובר בהפרת סימן המסחר של המבקשת, מה גם שחלק מהיקבים האמורים אינם פועלים למטרות מסחריות.

6.המשיבים, מנגד, מתנגדים מכל וכל לבקשה, הן מטעמים מקדמיים והן לגופו של עניין. במישור המקדמי הם טוענים כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שכן השימוש בסימן שכנטען מפר את סימן המסחר של המבקשת החל בשנת 2010 ומכל מקום המבקשת ידעה אודות ההפרה הנטענת מזה למעלה משלושה חודשים. עוד טענו, כי הבקשה אינה מגלה עילה מספקת ככל הנוגע למשיבים 2-3 וכי נוכח סכום התובענה העיקרית היא מצויה בסמכותו של בית משפט השלום ולא בסמכותו של בית משפט זה.

לגופו של עניין טענו המשיבים, כי הסימן של לביא אינו דומה כלל לסימן המסחר של המבקשת ובוודאי שלא באופן היוצר הטעייה, כנטען על-ידי האחרונה. מה גם, שמדובר בסימן המופיע על מוצר שונה מעיקרו – ליקרים אל מול יינות, ופונה לקהלי יעד שונים לחלוטין. בנסיבות אלו, כך נטען, נעדרת הטענה לגניבת עין ולו בסיס מינימאלי, מה גם שהמראה הכללי של הבקבוקים, מעבר ללוגו המופיע עליהם, שונה לחלוטין בצבעם, צורתם והכיתוב עליהם, ומשכך הסיכוי לטעות מצדם של הצרכנים הינו קטן ביותר, אם בכלל.

באשר למאזן הנוחות טענו המשיבים, כי המבקשת לא הוכיחה נזק בלתי הפיך או היעדר אפשרות תיקון נזק זה על ידי פיצוי כספי, בין בכתב הבקשה וכן בתצהיר שהוגש מטעמה. מאידך גיסא, מתן הצווים המבוקשים יביא הלכה למעשה לסגירת החברה שכן ייאסר עליה להמשיך ולייצר את המוצרים הנושאים את הלוגו המוכר שלה.

דיון

7.השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו ליתן סעד זמני בדרך של צו מניעה, מורכבים מזכותו לכאורה של התובע, קרי, סיכויי התובענה; מידת הכרחיותו של הצו בשלב מקדמי זה לשם שמירת המצב הקיים; שיקולי מאזן הנוחות והנזק שייגרם לתובע מזה ולנתבע מזה; האם נזקו של התובע ניתן להטבה על ידי פיצוי כספי, ככל שהצו המבוקש לא יינתן, וכן שיקולי יושר.

8.לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה כפי שפורטו בבקשה, בתשובה, ובכלל התצהירים והנספחים, ובשים לב לשיקולים המנחים כדלעיל, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

9. השאלה הראשונה נוגעת, כאמור, לסיכוייה של התביעה העיקרית או בזכותה לכאורה של המבקשת.

העוולות העיקריות המיוחסות למשיבים בכתב התביעה הינן הפרת סימן מסחר, גניבת עין וגזל מוניטין. להלן אבחן האם המבקשת הצביעה על סיכויים לכאורה בעילות אלו:

הפרת סימן מסחר

10.סעיף 15 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, קובע כי הפרת סימן מסחר היא "שימוש... בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טבין מאותו הגדר".

בענייננו אין מחלוקת כי הסימן בו עושה המשיבה שימוש אינו סימן המסחר הרשום של המבקשת.